Chicago Teshuva Wide

אם ר"ש אית ליה מוקצה מחמת איסור

Speaker:
Ask author
Date:
Jan 1, 2004
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
262
Comments:
0
 
אם ר"ש אית ליה מוקצה מחמת איסור

א. שבת (מב:) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן כו' ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן ע"כ. ועיין בתוס' ד"ה ואין ניאותין שכתבו וז"ל איכא לאוקמה כר"ש דמתיר מותר השמן שבנר, ואין ניאותין דקתני היינו כל זמן שדולק, דבמוקצה מחמת מצוה מודה ר"ש כדאמר בגמ' לקמן (מה.) עכ"ל לענינינו. מבואר מדברי התוס' דר"ש לית ליה מוקצה מחמת איסור כלל, ואפילו בשעה שהנר דולק. ואין השמן המטפטף אסור כ"א משום מוקצה מחמת מצוה.

וקשה דהרי באינו יושב ומצפה גם ר"ש אית ליה מוקצה מחמת איסור כמבואר בהדיא בגמ' ביצה (ל:) דבסוכה בריאה שאינו מצפה שתפול גם ר"ש מודה שהיא מוקצה ואפילו בסוכה בעלמא שלא בחג מ"מ הוא מוקצה מחמת איסור סתירה. וצריך לומר שכונת התוס' דביושב ומצפה לית ליה לר"ש מוקצה מחמת איסור, דמה שיושב ומצפה מפקיע לגמרי דין מוקצה מחמת איסור, ואפילו קודם שתכבה הנר.

אבל תמוה, דע"כ יושב ומצפה אינו מפקיע איסור מוקצה לגמרי, שהרי השמן שבנר בשעה שהנר דולק מודה ר"ש שהוא מוקצה מחמת מצוה כמבואר בגמ' לקמן (מה.), ומ"מ אחר שכבה הנר שרי, והיינו משום שיושב ומצפה, הרי דיושב ומצפה מועיל רק שלא נימא מיגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולה יומא, אבל עכ"פ בשעה שהנר דולק ודאי דהויא מוקצה מחמת מצוה. וא"כ דכותה היינו צריכים לומר לענין מוקצה מחמת איסור, כיון דחזינן דבאינו יושב ומצפה מודה ר"ש שיש מוקצה מחמת איסור, כגון בסוכה בריאה, א"כ גם כשיושב ומצפה היה צ"ל מוקצה מחמת איסור עכ"פ בשעה שהנר דולק.

ב. אבל באמת שגם בגמ' משמע כדברי התוס', דעיין לקמן (קנז.) פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן, וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת, אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר"ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה ע"כ. מבואר דפשיטא להו להני אמוראי דר"ש לית ליה מוקצה מחמת איסור ואית ליה מוקצה מחמת חסרון כיס, וק' דממנ"פ אם בשעה שהנר דולק מנא לן דר"ש לית ליה מוקצה מחמת איסור, הא מודה ר"ש שהשמן הוא מוקצה בשעה שהנר דולק. ואם לאחר שכבה הנר, דכבר אין שם הסיבה האוסרת, רק אנו דנים אי אמרינן מיגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולה יומא, מה זה דמיון למוקצה מחמת חסרון כיס דיש שם עדיין הסיבה האוסרת. ומשמע מסוגיא זו דבאמת ר"ש לית ליה מוקצה מחמת איסור כלל, ואפילו בשעה שהנר דולק, וכדעת התוס'. ומ"מ קשה מנא להו להני אמוראי כן, כיון דחזינן דבמוקצה מחמת מצוה מחלק ר"ש בין קודם שכבה הנר לבין אחר שכבה הנר, דילמא גם לענין מוקצה מחמת איסור הוא מחלק כן, ולעולם אית ליה מוקצה מחמת איסור עכ"פ בשעה שהנר דולק.

ג. ובהכרח נראה שצריכים לחלק, דבמוקצה מחמת איסור אין מקום לחלק בין קודם שתכבה לבין אחר שתכבה, דיסוד דין מוקצה מחמת איסור הוא מה שהקצה אותו בדעתו מחמת איסורו ועי"ז אינו מוכן. ובזה ל"ש כלל שיהיה מוקצה מחמת איסור קודם שתכבה ויחזור להיות מותר אחר שכבה הנר. דלעולם כל שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל היום, וזהו דין מיגו דאתקצאי, וגם ר"ש מודה לזה, כדחזינן בכוס קערה ועששית ובסוכה בריאה דכל שאינו יושב ומצפה הוקצה לכל היום אף שחזר להיות ראוי. וא"כ גם ביושב ומצפה הרי ממנ"פ אם ע"י שיושב ומצפה חשיב מוכן א"כ גם קודם שתכבה לא יהיה מוקצה, ואם אינו נחשב מוכן א"כ איך יחזור להיות מוכן אחר שכבה.

ורק במוקצה מחמת מצוה הוא שאפשר לחלק כן, דבמוקצה מחמת מצוה מלבד ענין הכנה יש שם עוד ענין דכל שהוקצה למצותו חל עליו איסור ביזוי מצוה. דעיין לעיל (כב.) הק' התוס' למ"ל טעמא דהוקצה למצותו תפ"ל משום ביזוי מצוה, ותי' דצריך לטעמא דביזוי מצוה משום חוה"מ, ולטעמא דהקצאה לכשנפל. והמהרש"א הבין דלפ"ז אם נפל בחוה"מ ליכא איסור כלל, דממנ"פ אין שם לא ביזוי מצוה ולא מוקצה. אבל בתשובת הרא"ש (כלל ל"ד) כתב דאחר שנאמר דין מוקצה מחמת מצוה א"כ אפילו נפל בחוה"מ הוא אסור. ודעת הגר"א סי' תרל"ח דגם התוס' מסכימים לזה. וע"כ הביאור, אף דבחוה"מ ל"ש איסור טלטול כלל, ושאר עניני מוקצה לא מצינו בחוה"מ כלל, אבל ההקצאה למצוה פועלת שנחשב חפצא של מצוה אפילו לאחר שנפל וממילא אסור מדין ביזוי מצוה.

ולכן במוקצה מחמת מצוה דוקא הוא שמחלק ר"ש דביושב ומצפה אינו מוקצה אחר שתכבה הנר אבל הוא מוקצה כל זמן שהנר דולק. דנהי שע"י שיושב ומצפה חשיב מוכן, אבל עכ"פ הוקצה לצורך מצוה כל זמן שהנר דולק ותפיס ביה שם מצוה. וגם השמן המטפטף דינו כנוי סוכה שנפל שעדיין הוא בכלל איסור ביזוי מצוה כיון שהוקצה למצותו. ורק אחר שכבה הנר הוא דשרי שמתחילה לא הקצה אותו כ"א עד שתכבה הנר, כיון שיושב ומצפה.

[וכל זה כדעת הרא"ש והגר"א דיש איסור ביזוי מצוה גם אחר שנפל הנוי, לדידהו י"ל שאיסור השמן המטפטף הוא משום ביזוי מצוה, אבל למהרש"א דאין איסור ביזוי לאחר נפילה ע"כ צ"ל שהשמן המטפטף אסור משום הכנה, ומ"מ שרי אחר שכבה הנר, ולדידיה אזיל כל מש"נ. וצ"ע.]

ד. וא"כ ניחא, דבמוקצה מחמת מצוה דוקא הוא שמחלק ר"ש בין קודם שכבה לאחר שכבה, אבל במוקצה מחמת איסור אין מקום לחילוק זה, ואם מותר השמן שבנר שרי לר"ש ע"כ דע"י שיושב ומצפה חשיב מוכן, וממילא דגם קודם שכבה אין בו דין מוקצה מחמת איסור. והיינו דקאמר הגמ' (קנז.) דר"ש לית ליה מוקצה מחמת איסור, פי' היכא דיושב ומצפה לית ליה מוקצה מחמת איסור. ועד"ז הם דברי התוס' (מב:) לענין השמן המטפטף, ודו"ק.

ה. וע"ע בתוס' שם כתבו דאף שהשמן הוא מוקצה מחמת מצוה מ"מ צריך לטעמא דבסיס דאי משום מוקצה היה שרי לטלטלו כיון שאינו מתבטל עי"ז מן המצוה. והסברא קצת קשה להבין דאם הוא מוכן אצל טלטול למה חשיב מוקצה כלל. אבל עפ"י המבואר ניחא שדברי התוס' הם אליבא דר"ש דס"ל דכל שיושב ומצפה חשיב מוכן לגמרי, ומה שאסור מדין מוקצה מחמת מצוה היינו דע"י הקצאתו למצותו חל בו איסור ביזוי מצוה, וכמו בחוה"מ, וכנ"ל, ובזה שפיר מחלקים התוס' דזה אינו אוסר אותו בדברים שאין מבטלים אותו מן המצוה.

ו. אבל עי' בריטב"א (מה.) מוכח מדבריו שם דס"ל דהשמן המטפטף אסור לר"ש גם מטעם מוקצה מחמת איסור, דמפרש לדברי ר' יוחנן שם חוץ משמן שבנר הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, דתרתי קאמר, שהוקצה למצותו וגם שהוקצה לאיסורו, ובחדא מינייהו סגי לאיסור ע"ש, וכעי"ז בחי' הר"ן ע"ש. [וק"ק לדידהו לשון הגמרא לקמן (קנז.) כנ"ל (אות ב')]. ומ"מ דעת התוס' נראה כמש"נ, וק"ל.

Gemara:

References: Shabbat: 42b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Barry and Marcia Levinson in honor of Rabbi Eliron & Devorah Levinson and their children, and Rabbi Aviyam & Rina Levinson and their children and by the Spira Family l'ilui nishmas Chanoch ben Moshe Chaim and by the Katzman Family of Great Neck wishing Shana Tova to Klal Yisrael