Cleveland Wide

אם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן

Speaker:
Ask author
Date:
Jan 1, 2004
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
558
Comments:
0
 
אם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן

א. מגילה (יט:) הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו כו' ובתוס' הק' קטן אמאי לא הא בגמ' ברכות (כ:) אמרינן דקטן מוציא לגדול שאכל שיעורא דרבנן בברהמ"ז דאתי דרבנן ומפיק דרבנן, ותירצו דהכא הקטן הוא תרי דרבנן והגדול הוא חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן וההיא דברכות מיירי כשאכל הקטן כדי שביעה דגם הקטן הוא חד דרבנן את"ד, ומבואר דאילו אכל הקטן רק שיעור דרבנן לא הוי מפיק לגדול שאכל שיעורא דרבנן דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. והגרעק"א בשו"ת סי' ז' הקשה ע"ז עפי"ד הגמ' ברכות (מח.) דמבואר בגמ' שם דמי שאכל כזית דגן מוציא את הרבים יד"ח בברהמ"ז, והק' התוס' שם איך אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ותירצו דמדאורייתא אפילו לא אכל כלל מוציא אחרים יד"ח דיצא מוציא, רק מדרבנן אמרו דמי שאכל הוא יברך ולזה סגי בשיעורא דרבנן את"ד התוס', ועפי"ז הק' הגרעק"א דכיון דגדול שאכל שיעורא דרבנן מוציא לגדול שאכל שיעורא דאורייתא יד"ח (דיצא מוציא) א"כ כשהמוציא הוא קטן והשומע אכל שיעורא דרבנן הרי נחתינן חד דרגא בשניהם והוא חדא דרבנן אצל המברך וחדא דרבנן אצל השומע והיה צריך להוציא שפיר ואמאי ס"ל להתוס' דכשהקטן אכל שיעור דרבנן הו"ל תרי דרבנן ואינו מוציא.

ונקדים דע"ע בתוס' הק' מ"ש מסומא דמוציא אחרים יד"ח בהגדה אם מצה בזה"ז דרבנן ולא אמרינן דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן, ותירצו דסומא עדיף שהרי נתחייב כבר דאורייתא. והתוס' לק' (כד.) כתבו בע"א דסומא עדיף שהוא בן דעת. ושני התירוצים צ"ב.

ובפשוטו נראה דה"ק דסומא כיון שהוא בן דעת אף דמדאורייתא פטור מהגדה מ"מ כשחכמים חייבוהו עשאוהו כפקח גמור ולכן כשחכמים תקנו שגם בזה"ז חייבים בהגדה תקנו תקנה אחת לסומים ולפקחים כי מדרבנן אין חילוק לענ"ז בין פקחים לסומים וכולם נכללים בתקנת הגדה בזה"ז ונמצא שגם הסומים מתחייבים מכח חד דרבנן. משא"כ קטנים שאינם בני דעת גם מדרבנן אופן חיובם הוא שונה מחיוב גדולים כי חייבים רק מדין חינוך וא"כ כשתקנו חכמים תקנת קריאת המגילה לא כללה אותה תקנה לגדולים וקטנים כאחד אלא הקטנים מתחייבים בצירוף תקנה אחרת דמצות חינוך וחיובם מכח תרי דרבנן.

וכן הסברא שכתבו דסומא עדיף שנתחייב כבר יל"פ דכיון שהיה חייב קודם שנסתמא א"כ כשנסתמא חל בו דין פטור מדאורייתא, וחכמים סלקו לפטור זה ונמצא שמדרבנן אין בו פטור והוא חייב כמו הפקחים (מדרבנן) וחיובו נמשך מכח חד דרבנן משא"כ קטן ועל דרך הנ"ל.

ג. ומתבאר מזה דקטן המתחייב במצות מגילה מדין חינוך אין הביאור דתקנת קריאת המגילה כללה גדולים וקטנים כאחד, אלא הגדולים חייבים מכח תקנת קריאת המגילה והקטנים מכח תקנת חינוך ג"כ וכן בשאר מצוות דרבנן. וזה מוכח גם בלא"ה מעצם סברת התוס' דקטנים חשיבי תרי דרבנן.

ויל"ע א"כ קטן שאכל שיעור דאורייתא איך מוציא לגדול שאכל שיעורא דרבנן בברהמ"ז נהי דשניהם חייבים מכח חד דרבנן אבל הרי אי"ז אותו חיוב דרבנן שהגדול חייב מכח תקנת חכמים שאכילת כזית מחייב והקטן חייב מכח תקנת מצות חינוך. וצ"ל דמ"מ כיון ששניהם חייבים לא איכפת לן מכח איזו תקנה הם חייבים.

>כיו"ב מצינו לרמב"ן בסה"מ שהשיג על הרמב"ם הסובר דמצות לא תסור היא מדאורייתא והק' הרמב"ן א"כ גם אם נשים בברהמ"ז דרבנן תוציאנה לאנשים בברהמ"ז, וקשה מסוגיא דברכות שם דקאמר דאם נשים בברהמ"ז דרבנן לא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. ולכ' אין השגת הרמב"ן מובנת הא נשים חייבות מכח מצות לא תסור ואנשים מכח מצות ואכלת ושבעת וברכת, ושפיר קאמר הגמ' דאם נשים בברהמ"ז דרבנן אינן בנות חיוב בחיוב האנשים, ולכן אינן יכולות להוציאם יד"ח. וע"כ דס"ל להרמב"ן דסוכ"ס אם איתא דגם לא תסור היא דאורייתא דרגת חיובם שוה והיו צריכות להוציא אנשים יד"ח דאתי דאורייתא ומפיק דאורייתא.<

ד. והנה הגרעק"א שם הקשה כיון דמי שלא אכל כלל מוציא אחרים יד"ח בברהמ"ז מדאורייתא דיצא מוציא כמש"כ התוס' והיינו מדין ערבות כמש"כ הראשונים בר"ה (כח.) א"כ אמאי תנן שם דזה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים יד"ח, ותי' הגרעק"א דמי שאינו בר חיובא כלל במצוה מן המצות גם בכלל הערבות עליה אינו, אבל מי שלא אכל חשיב בר חיובא במצות ברהמ"ז להיות ערב עליה כיון שבידו לאכול. ועפי"ז ביאר דברי הרא"ש ברכות (כ:) ע"ש והדברים ידועים.

אבל בזה הרי מסתבר מאד, דאף שנתבאר דאף שקטנים החייבים בברהמ"ז מכח תקנת חינוך מוציאים לגדולים שאכלו שיעורא דרבנן, ואף שחיובם מכח שתי תקנות שונות, דמ"מ שניהם חייבים בדרגת חד דרבנן. אבל מ"מ אינם ערבים זל"ז. דכיון דלערבות בעינן שיהיה בר חיובא בעצמו, היינו שיהיה בעצמו חייב באותה מצוה ובאותו חיוב, והרי הקטנים והגדולים חייבים מכח שני חיובים שונים, דחיוב הקטנים מכח מצות תקנת חינוך, וחיוב הגדולים מכח מצות תקנת אכילת שיעור דרבנן, ואינם ערבים זל"ז. ומ"מ מוציא הקטן את הגדול שאכל שיעורא דרבנן יד"ח, דכיון שדרגת חיובם שוה אי"צ לדין ערבות וכמו בברכת הלחם והיין דיכול להוציא אחרים יד"ח אף דל"א בהו יצא מוציא כדאי' בר"ה שם וכדפרש"י שם דעל ברכת הנהנין ליכא ערבות דלא ליכול ולא לברך.

ה. וכל זה כשהקטנים אכלו שיעורא דאורייתא, דאתי חד דרבנן ומפיק חד דרבנן. אבל כשהקטנים אכלו שיעור דרבנן ג"כ לא אתו תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן, כמש"כ התוס'. מאי אית לך למימר, כקושיית הגרעק"א דגם הקטנים יחשבו חד דרבנן, דמה שלא אכלו כדי שביעה לא יגרע להם כיון שגם גדול שלא אכל כדי שביעה מוציא לגדול שאכל כדי שביעה. אבל היינו מדין יצא מוציא כמבואר בתוס' (מח.) והוא מדין ערבות, דגם מי שלא אכל כלל הוא ערב בחיוב ברמה"ז דבידו לאכול כמש"כ הגרעק"א וכנ"ל. אבל קטן זה שאין בידו להיות גדול, חיובו הוא חיוב אחר מחיוב הגדולים, והם חייבים מכח ב' תקנות שונות, וכנ"ל, ול"ש שיהיה ערב על חיוב הגדולים, וא"א לדון עליו מדין ערבות כלל. וא"כ אם הוא בא להוציא לגדולים יד"ח ע"כ צ"ל חיובו שוה בשוה עם חיוב הגדולים. וסוכ"ס אם הקטן אכל רק שיעורא דרבנן אין חיובו שוה עם חיוב גדול שאכל שיעור דרבנן, דהוא מתחייב מכח תרי דרבנן והגדול מתחייב מכח חד דרבנן, ולכן שפיר כתבו התוס' דבכה"ג אינו מוציא ודו"ק.



Gemara:

References: Megilla: 19b Berachot: 20b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Evie Tavin in memory of Yechezkel Yehuda ben Chayim Tuvya